Prof. Gad Yair's Blog



נוהל 15:30 - תגובתה של אורנה קופרמן, יועצת הנשיא לענייני מגדר
Bookmark and Share

 

תודה רבה לגדי על הארוח בבלוג. הרקע לפוסט הזה הוא הפוסט האחרון בבלוג, בענין "נוהל 15:30": כדי לאפשר לחוקרים/ות ודוקטורנטים/ות הורים להשתתף בהרצאות וסמינרים מחלקתיים, הוועדה המתמדת המליצה לאחרונה ליחידות לקבוע את מועדי ההרצאות והסמינרים המחלקתיים כך שאלה יסתיימו עד השעה 15:30. אני יועצת הנשיא לעניני מגדר באוניברסיטה והנוהל החדש הזה הוא פרי עצתי. לכן כשקראתי את הפוסט חשתי חובה (נעימה) להגיב. גם כי אופן הצגת הדברים שם מקומם, ובעיקר כי הנוהל זקוק לתמיכה. במהלך ההתכתבויות עם גדי הסתבר שהוא דוקא תומך בנוהל, והבמה החגיגית הזו היא חלק מהסכם שביתת הנשק שלנו - תודה. ביקשתי פוסט אורח ולא תגובה רגילה כי נראה לי שבפורמט הזה יש יותר סיכוי שיהיה ברור שההתכתשויות שממתינות למטה הן בין חברים בקהילת האוניברסיטה שיש להם אינטרס משותף.

מה שקומם אותי באופן הצגת הדברים היה הנסיון לקשור בין הצרה של ריבוי חברי סגל שגרים בשפלה או סתם לא מגיעים להר הצופים לבין המציאות של חברי סגל שהם הורים לילדים קטנים. הנסיון כלל עיוות  של העובדות (ההמלצה מדברת על הרצאות וסמינרים מחלקתיים. בפוסט היא הפכה ל "שעות פעילות הסמינרים", אחר כך ל "בבקשתה לסיים את יום העבודה עד שלוש וחצי". ובסוף ל "אי אפשר לקיים קריירה בוהקת בשתיים-עשרה שעות בשבוע" -- ודאי, אבל מה הקשר להמלצה?) והאשמה של ההמלצה במיסוד תופעת מסדרונות הרפאים. התופעה הזו היא אכן צרה, בעיקר בהיבט של קיום קהילייה חוקרת. גם כאן לדעתי גדי נסחף עם ה 12 שעות בשבוע; הנפקדים הרי לא יושבים ופותרים סודוקו בחוף הים בימים שהם לא בהר הצופים, אבל קל לי להזדהות עם הדאגה של גדי ממנה.

הורות, לעומת זאת, כלל אינה צרה. אפשר להתווכח (למעשה אני מניחה שלא צריך להתווכח ושנעשו על כך מחקרים) האם הפסקה של חמש שעות באמצע יום העבודה (אני מתכוונת ל 16:00- 21:00, בערך אז הילדים הולכים לישון) היא דבר אנטי-פרודוקטיבי. אני חושדת שלא, לפחות זה הניסין האישי שלי. היא גם גורמת לזמן עד 16:00 ואחרי 21:00 להיות פרודוקטיבי במיוחד, ולפעמים יש רעיונות טובים גם במהלך טיול עם עגלה או בגן שעשועים. אבל אפילו אם כן נצא מנקודת הנחה שבשביל נובל צריך למזער את החיים שמחוץ להר הצופים, הרי אלה שהם פוטנציאל לנובל, לפחות לשיטתו של נשיא הרווארד לארי סאמרס שגדי ציטט, לא אמורים להתרגש ממועד ההרצאות המחלקתיות. דרך אגב, סאמרס אמר עוד כמה דברים במהלך כהונתו כנשיא הרווארד; אחת הסיבות שסיים את תפקידו כנשיא היה נאום שבו ניסה להסביר את תת-הייצוג של נשים באקדמיה.

ונעבור לנוהל. הנוהל לא נהגה בשליפה. הוא נהגה אחרי שיחות לא מעטות עם חברות סגל ודוקטורנטיות. ילדים צריכים השגחה ומרבית המסגרות החינוכיות מסתימות בשעה 16:00. מישהו צריך לאסוף את הילדים בשעה הזו. מה יעשה חוקר שיש לו ילדים? או אולי זהו צרוף בלתי אפשרי? התשובה "המטפלת תאסוף" או "הסבתא תאסוף" ואפילו "בן/בת הזוג יאספו" לא משכנעת. זכותם של ילדים והורים להנות זה מזה. ה 4-5 שעות ביום בין האיסופים לאמבטיות הם לא הרבה זמן, ואין שום סיבה לקבוע פעילות מחלקתית דוקא אז.

הרצאות קולוקוויום הן משהו שמאד קל לחוקר לוותר עליו. את החשיבות הגדולה שלהן מבינים רק אחרי הרבה זמן. קשה לצפות מחוקרת (ואני עוברת בכוונה ללשון נקבה, כי, מה לעשות, זו המציאות) שתתארגן עם עזרה באיסופים דוקא כדי לשבת ולנקר בקולוקוויום. זה מאד לא כיף להבין אחרי 10 דקות של הרצאה שעכשיו הולכות להשרף 50 דקות שבהם יכולת לשחק/לבשל/לטייל/להכין שעורי בית עם הילדים. כש-50 הדקות האלה הן לפני 15:30, זה פחות מטריד. ההבנה שגם ל 50 הדקות האלה יש ערך מוסף מגיעה בדרך כלל רק אחרי שהילדים גדלים. יש להן ערך מוסף גדול. למה שלא ניתן לאמהות לילדים  לקבל אותו?

הרצאות קולוקוויום הן גם מקום המפגש המחלקתי. גם את החשיבות של האספקט הזה לוקח זמן להפנים. זמנן של אמהות חוקרות הוא קצוב. הן מביאות סנדוויצ'ים מהבית, הן לא מבזבזות זמן על שיחות מסדרון, והן לא יושבות במאירסדורף. אז למה שלא ניתן להן לפחות את האפשרות לנהל שיחה ברפרשמנטס של הקולוקוויום? למה שלא ניתן להן את האפשרות שגם בדיוני קידום עליהן מישהו יזרוק "היא שואלת שאלות עמוקות בקולוקוויום"?  למה שלא ניתן להן אפשרות לשמוע את ההרצאות של המועמדים למשרה? למה שלא ניתן לדוקטורנטיות לראות שלקולוקוויומים מגיעות גם נשים? רק בגלל החשש שיעבור מסר שהאוניברסיטה מצפה שהחוקרים יסגרו את הבאסטה ב 15:30? אנחנו לא מפחדים ממסרים הזויים כאלה. הרי מי שהגיע אלינו הוא כאן כי הוא רוצה לחקור, כמה שיותר, והמעטים שלא, כפרה עליהם; הם לא אמורים להכתיב מדיניות. (דרך אגב, כאן גדי ואני עדיין חלוקים. לטענתו מדובר בהרבה יותר ממעטים). ולא לשכוח את המסרים החיוביים: שהאוניברסיטה רואה חשיבות בקולוקוויומים ורוצה להפריח אותם, ושהאוניברסיטה הולכת לקראת החוקרות בשנים שבהם הן פחות גמישות (ומדובר בתקופה לא מאד ארוכה, והן תזכרנה את זה הרבה שנים אחר כך). בקיצור, זה נראה לי נוהל מצוין! והוא באמת התקבל בשמחה רבה בקרב חוקרות רבות. עוד נקודה למחשבה: קיבלתי פניות מחוקרות ששמעו על הנוהל וביקשו שנדאג שיפעפע ליחידות כי הן פוחדות לקדם אותו מחשש שתדבוק בהן תדמית של כאלה שרוצות להפסיק לעבוד ב 15:30. מהיכן מגיעים חששות כאלה? כמובן, מפוסטים כמו זה של גדי. 

זה גם מקום טוב לציין שהנוהל החדש אינו הדבר היחיד שנעשה לאחרונה בחזית המגדר. זו נקודה שגדי הוטרד ממנה. החלטות אחרות של המתמדת והסינט כוללות שינוי התקנון כך שכיום יש הארכה של תקופת המבחן לקביעות לחוקרות שילדו במהלכה, שנה על כל לידה, מקסימום שתי הארכות, ברירת מחדל (לא צריך לבקש, בהחלט אפשר לבקש ויתור על ההארכה), הצהרת שיוויון מגדרי באקדמיה, נוהל דיווח על הפילוח המגדרי של מועמדים למשרה אקדמית ודו"ח של וועדות הסינון על מועמדות שהגיעו לרשימה הקצרה אך לא קיבלו הצעה. פעולות נוספות כוללות הרצה של "חונכות בזק" (שיחה עם ארבע חוקרות מנוסות) לחוקרות המעונינות בכך, בחינה בעין מגדרית של תיקי מינויים וקידומים, מפגשים עם דוקטורנטיות, פעילות לעידוד יציאה לפוסטדוק בקרב בוגרות, צעדים לקראת איזון מגדרי בגופים, בועדות, ובקרב נושאי משרות בכירות, וידוא שחוקרות יולדות פטורות מהוראה סימסטריאלית ("וידוא" = תקציב ליחידות שמאפשר חלופה להוראה כזו, ואנו מקווים לתקצב גם עזרה טכנית ליולדת בעלת מעבדה), ועוד. כמו נוהל 15:30, כל הדברים האלה הם בקטנה. כלומר, פחות או יותר בגדר הקונצנזוס, בלי צעדים יותר משמעותיים כמו אפליה מתקנת בקליטות, פיקטור תקציבים ותקנים ליחידות לפי מגדר, לגיטימציה לפוסטדוקטורט בארץ, ודברים מהפכניים כאלה, שאני לאו דוקא תומכת בהם, אבל ודאי יש לדון בהם ולשקול אותם, וודאי וודאי שהדרך עוד ארוכה.  

עוד נקודה שעלתה בדיון של גדי ושלי היא העובדה שיש אצלנו תופעות של אי-שיוויון שצורמות יותר מאי השיוויון המגדרי. זה נכון מאד, אבל גם בחזית המגדר המצב רחוק מלהיות מניח את הדעת, צריך להתחיל מאיפושהו, ונראה שבחזית המגדר יותר קל להתקדם. סביר גם שהתקדמות בחזית המגדר תקרין גם על החזיתות האחרות. 

גדי התחיל את הפוסט בציטוט של נשיא הרווארד "אצלנו מקובל שבוע עבודה בן שמונים שעות בשבוע; רק כך זוכים בפרסי נובל, רק כך ממצים את ההון האינטלקטואלי של המוסד". מיצוי ההון האינטלקטואלי של המוסד הוא חשוב מאד, אבל יש הרבה דרכים להגיע אליו, וצריך לא לשכוח את ההון האינטלקטואלי שנמצא מחוץ למוסד. גם אותו לא רוצים לפספס, וכרגע 50% ממנו (לפחות, אם נזכור את שאר החזיתות) רחוק ממיצוי. גדי סיים את הפוסט בחשש שנוהל 15:30 יגרום לקיר הנובליסטים ושדרת הממציאים שבהר הצופים לקפוא על שמריו בשנים הקרובות. אני אסיים בתקוה שנוהל 15:30 יעשה משהו לפילוח המגדרי השערוריתי של הקיר והשדרה.

1
Anonymous
15-May-2016, 5:32
Just what the doctor orreded, thankity you!

2
Anonymous
21-Nov-2012, 13:43
אני דוקטורנט במדעי הרוח, עובד יומם ולילה והרבה יותר מ-12 ש"ש, אך לא בין 15:30 ל-19:00 - אז אני לוקח את הילד מהגן ומבלה איתו בדרכים המקובלות עד שהוא פורש לשנת הלילה הארוכה והמתוקה שלו. אני מודה לאורנה על הנוהל החדש שיאפשר לי להיות בסמינרים מחלקתיים על אף אורח חיי הנ"ל.

3
Anonymous
31-Jul-2012, 1:25
פרופ' אורנה קופרמן שולתתתת!

4
Anonymous
11-May-2012, 6:48
אורנה מקשקשת: פעילות לעידוד יציאה לפוסטדוק בקרב בוגרות" הבוגרות יצאו לפוסטדוקטורטים ולא יהיה להן לאן לחזור. זה הכל עבודה בעיניים אורנה ואת יודעת את זה. אז למה לשקר?

5
Anonymous
02-May-2012, 14:16
מה אמורים לעשות אנשים שאין להם ילדים, לצורך העניין, אבל נאלצים להתפרנס למחייתם, רחנמא ליצלן? להם לא מגיע שהסמינרים והרצאות האורח ייערכו בשעות אחר הצהריים, לאחר תום יום העבודה במשק, או לכל הפחות לקראת סופו? ההצעה הזו אינה לוקחת בחשבון שאנשים צריכים לעבוד כדי לשלם שכר לימוד ושלא כולם מקבלים מלגות.

6
Anonymous
11-Apr-2012, 12:29
אני דווקא מוטרדת מהמעבר ה"טבעי" בשיח שלפנינו, בין "הורות" לבין אמהות. אם הבנתי, גדי דיבר על "חברי סגל" (ואני הנחתי שהתכוון לגברים ונשים) ואילו התגובה של אורנה כולה מכוונת לנשים ויותר מכך לאמהות. אם הבנתי את התקנה, היא פותחת אפשרות להורים להיות עם ילדיהם. בתגובה של אורנה היא עברה שיפט קטן אבל מאד משמעותי- הקלות לנשים כדי שתוכלנה לבלות עם ילדיהן בשעות אחר הצהריים. מהפרשנות הזו עולה כי אשה היא אם ועל כן היא רשאית/זכאית/להטבות/הקלות/התחשבות. נדמה לי שזו גישה מאד מהותנית לשאלה מהו מגדר, מהי אשה ומה המחוייבויות שלה (שלא לדבר על מהי אם טובה ועוד ועוד שאלות שהפמיניזם עסוק בהן לא מהיום). לדעתי, התפיסה שאמהות היא חלק מהותני מחייה של אשה מחמיצה את הפוטנציאל שיש בתקנה. אם אני מבינה נכון את התיאוריה הביקורתית הפמיניסטית, הרי ההכרה ב"פרספקטיבה של מישהו אחר", היא לא רק הכרה בכך שה"אחר" הוא אשה (ראו סימון דה בובאר), אלא שה"אחר" הוא גם אחרים- אנשים (ונשים) מצוייניים (/ות), מוכשרים (/ות), ובעלי (/ות) אמביציה להצליח שחייהם אינם בדיוק לפי הדגם ה"אחד" (גבר, בריא, לבן, עשיר במידה מספקת...). גישה פמיניסטית שאינה מהותנית, מחפשת לדרך להכיל את המגוון במסגרת התקנות והכללי ולא על פי מין כזה או אחר, יכולה לקדם את השאיפה של האקדמיה לקיים קהילה פורה ומפרה, יוצרת ידע ודעת. נדמה לי שבצורה כזו קיר פרסי הנובל יוכל לזכות לא רק בנשים מוכשרות אלא באחרים נוספים שנותרים שקופים.

7
Anonymous
11-Apr-2012, 7:21
אורנה, כל מילה בסלע! בחיי. גדי, הדברים שלך הזכירו לי, גם במהות וגם בניסוח, את התגובות כלפי החוק למניעת הטרדה מינית. חלק מהמגיבים טענו שהחוק לא יאפשר יותר שום חיזור במקומות עבודה ויהפוך את מערכות היחסים החבריות בין נשים וגברים לבלתי אפשריות. כלומר, לקחו את החוק ובמקום להתייחס אליו כפי שהוא דמיינו תרחישים עתידיים שלא קשורים אליו בכלל אלא לפחדים ממה יקרה אם וכאשר הדברים יקצינו. אותו דבר כאן - הרעיון החדש אומר דבר אחד קטן ונקודתי לעניין אירועים מסוג מסוים מאוד. מי שרוצה יכול/ה להמשיך לעבוד עד אילו שעות שבא להם. ולמוסד ישנה זכות אמיתית לתבוע נוכחות מלאה בכל שעות הפעילות השגרתיות. ריקנותם של מסדרונות האוניברסיטה היא שערורייה ממדרגה ראשונה, בהחלט, אבל אכן אין לה שום קשר לרעיון החדש. היא היתה שם לפני והיא תהיה שם אחרי אם לא ייעשה משהו דרסטי בנידון. במקום למהר עם הכניסה לפאניקה והדמיונות מה יקרה ואיך יקרה, מוטב פשוט לתת לזה צ'אנס ולבחון שוב את הדברים לאחר פרק זמן כלשהו. החלטות כאלה הן הפיכות לגמרי אבל עד שלא מנסים אותן לא יודעים מה ערכן.

8
Anonymous
11-Apr-2012, 3:48
לאוניברסיטאות האחרות בארץ כדאי לקחת דוגמא ולאמץ את הכלל של העברית: הארכת שעון הקביעות בשנה על כל ילד הוא אוטומטי. אני מכירה מקרים באוניברסיטאות אחרות שבהם הכלל הוא אמנם שמגיעה שנה על כל ילד, אבל זה רק מהשפה לחוץ, והמרצה שלפני קידום חשופה ללחצים אדירים לא לבקש את השנה הנוספת, כי זה סיגנל שלילי. לימדו מן העברית! כה לחי, ארנה.

9
Anonymous
11-Apr-2012, 1:58
קצת עגום שצריך את היועצת לענייני מגדר כדי לקבל קצת התחשבות במשפחה -- גם גברים לפעמים רוצים/צריכים להיות עם משפחתם

10
Anonymous
10-Apr-2012, 17:30
הנוהל במקום ומוצדק. כל מילה בסלע. עם זאת, אורנה, אנא התגייסותך לנושא מלגות לדוקטורנטיות (במדעי החברה והרוח) שילדו במהלך הדוקטורט. הגזירה של אי-הארכת המלגה בתום התקופה היא גזירה קשה מאוד. דוקטורנטית בעברית

11
Anonymous
10-Apr-2012, 17:14
לא קלטתי איפה רושמים שמות, אך התגובה הקודמת היתה שלי, יוסי זעירא.

12
Anonymous
10-Apr-2012, 17:12
אני יודע שזה ממש לא קשור לנושא העיקרי, אבל קשה להתאפק. לארי סמרס לא פרש מנשיאות הרוורד בגלל הערותיו על נשים. לצערנו הרווארד לא מספיק מתקדמת לעשות זאת. הוא פרש בגלל שערוריית שלייפר. שלייפר הורשע בפרשת מסחר בידע פנים כשהיה יועץ לרוסיה מטעם הרוורד, נקנס בלמעלה מעשרים מליון דולרים, והסכום שולם על ידי אוניברסיטת הרוורד. מאחר ושלייפר קרוב מאד לסמרס דרשה מועצת הפקולטה לדון בכך. כשהתברר שהמועצה לא מוכנה לדחות את הדיון, למרות לחצי סמרס, הוא התפטר כמה ימים לפני הדיון הצפוי. באשר לנושא הנשים, אורנה אני מאד בעד כגבר שאוהב לטפל בילדים שלו. לצערי הבנות כבר גדלו וממש לא שמות עלי, אבל בעבר זה היה מאד חשוב לי.

13
Anonymous
10-Apr-2012, 17:12
כרגיל התעלמות מוחלטת גם של גדי וגם של אורנה מבעיות מבניות מקומיות המביאות להעדר ניתוח מעמיק של המבנה החברתי בארץ. כך למשל יש באוניברסיטה ציבור שלם ושקוף למהדרין שהיה רוצה להיות חלק מהפעילות האקדמית בכל שעה משעות היום ולהרגיש שמגיעות לו זכויות שבכלל ניתן לדבר עליהם ותנאים למחקר בכל שעות היום. מדובר בסגל הזוטר. גדי, קצת יותר תקנים, מקומות לשבת, תנאים כלכליים ויציבות תעסוקתית לאנשים שבאים ללמד מה שאתם לא מוכנים בשעות אחר הצהרים והנה מסדרונות האוניברסיטה יתמאלו באנשים ובשיחות אינטלקטואליות מלאות תשוקה. מי יודע אולי אלה גם אנשים שיש להם מה לתרום בתחום המחקר ויוכלו להביא פרסים והישגים אם רק ינתנו להם התנאים. אורנה, עם כל הכבוד לרגישותך המגדרית, נשים לא מוגדרות רק על פי אימהותן ולא מתקשות בקידום הקריירה שלהן רק כי הן אימהות, אלא על פי סט שלם של חסמים ומנגנונים נעלמים מן העין. גם לנשים שאינן אימהות יש קשיים וגם להן מגיע הכרה. כך למשל - לומר "אנחנו פועלים לעידוד יציאה של נשים לפוסט" כשבפועל מדובר על ערב הווי ובידור של שקופיות מטיולים משפחתיים במהלך הפוסט מבלי להתייחס כלל למקורות מימון לפוסט ולמתן סיוע בהגשת בקשות ומבלי להמריץ מנחים לעודד נשים, אין בכך פעילות לעידוד נשים כי אם מיסוך המבנה החברתי הקיים שבו נשים (וגם גברים אגב) נתקלים במחסומים מבניים שלא מאפשרים להם לצאת לפוסט ולהתקדם, רק שעצם העובדה שכולנו מודעים מגדרית למצב עושה את זה נסבל. זה עוד יותר מתסכל שלא לומר מעליב. (אני מתקשה לדמיין ערב בנושא של יציאה לפוסט עבור גברים שבו מראים להם שקופיות של הילדים ). ואם כבר דיברנו על אימהות מה בדבר דאגה לזכויות של אימהות שהן סגל זוטר? גדי ואורנה, אוניברסיטה שנשענת על כוח אדם זול זמין ומפחד, כזה שרוצה להתפרנס בכבוד אבל גם מחפש לו בית אקדמי ולקדם את מחקריו מבלי שיחזרו ויזכירו לו שאם לא הצליח להתקבל סימן שהוא לא מוצלח (תוך עיוורון למצב הקיים ולעשור האבוד של האוניברסיטאות) היא אוניברסיטה שמראש לא תוכל לייצר שום דבר טוב. היא לעולם לא תוכל להיות אוניברסיטה מצטיינת כי היא מסתירה בחובה אמיתות רבות מדי וקשות מנשוא. עד אז תוכלו להמשיך לנהל את הדיון העקר הזה על נוהל כזה או אחר, אבל התובנות הגדולות ימשיכו לבוא מהשוליים ממקומות של חוסר נוחות ולא של עיוורון טוטאלי. שיהיה לכם בהצלחה במאבקכם הצודק ובהצלחה גם לאוניברסיטה העברית

14
Anonymous
10-Apr-2012, 17:10
בלי קשר לדעות, תענוג לקרוא את אורנה. רק בשביל זה צריך יותר נשים במדעי המחשב - כדי שגם טקסטים פמיניסטיים יהיו בעלי תוכן חדש בכל משפט, ולא ג'יבריש פוסט מודרני משובץ גידופים כמו התגובה שלפני. ועוד לפני שקראתי את אורנה, אני ממש תומך בצעדים שמאפשרים הורות נוחה בכל מקום, כולל באקדמיה. לדעתי זהו ויתור קטן לעומת הכוחות האיכותיים שניתן לקבל מהמהלך, קרי הכפלה של כמות המועמדים, והעליה באיכות המחקר הנלוית. ולמי שלחוץ מהמזדרונות הריקים ב17:00, אני ממליץ להתחיל לדאוג למזדרונות הריקים ב8:00 - אז יש רק אמהות עובדות בחדרים.

15
Anonymous
10-Apr-2012, 17:10
שלום רב, אני תומך לגמרי בעמדה של ארנה, התקנה לגבי קיום סמינרים מחלקתיים לפני שלוש וחצי הגיונית לחלוטין. צעדים כאלה ונוספים שאני מקווה שיגיעו , לא רק שיקלו את המציאות האקדמית עבור נשים אלה יאפשרו לאקדמיה למצות את הפוטנציאל העצום של מחצית האוכלוסיה שבמידה לא מועטה עליו להתמודד באקדמיה עם יד אחת קשורה מאחור. ההתנערות מתפיסות מיושנות ומאצ'ואיסטיות לגבי אופי העבודה האקדמית אותם ציטט גדי, שככל שהן טובות לאחדים, הן רעות לאחרים יביאו תועלת לכולם, לא רק לנשים ולגבי הר הצופים, אם ניתן יהיה ליצור מציאות שאנשי הסגל רואים בהר מקום נעים להיות ולעבוד בו ולו גם לפני השעה שלוש בצהרים תהייה בכך התקדמות עצומה. בברכה, גיל קלעי

16
Anonymous
10-Apr-2012, 16:52
יש בעיה עמוקה ביותר שאליה צריכים [או אולי כרגיל 'צריכות'] לשים לב, כי גברים לא ממש צריכים משהו חוץ מלשים לב אל עצמם, וזה שגברים מסוגלים לראות את הדברים רק מנקודת המבט שלהם, נקודת מבט שמשום מה ובאמת לא ברור למה, נשארת אותה אחת בכל שעות היום, בעוד שנקודת המבט הנשיית משתנה במשך שעות היום [סוג של אי יציבות]: מהבוקר עד 1530 יש להן נקודת מבט גברית, קרייריסטית, מ 1530 הן הופכות לבעלות פרספקטיבה אימהית, ובלילה, זה אני משאירה פתוח. גברים לעומת זאת, הם יציבים להפליא - הם רואים את עצמם בכל שעות היום באותו אור, באור גדול מאד, אבל כמו זרקור, הם מאירים רק לכיוון אחד. לעולם לא יעלה על דעתם לבדוק איך זה אצל אישה, איכשהו זה לא משהו שהתודעה שלהם כוללת, פרספקטיבה של מישהו אחר, מישהי אחרת, בעיקר. ואז, בשל הצימצום הזה, נשים נאלצות לראות הכול מאותה נקודת מבט בלעדית, כלומר, להתייבש מול הנרקסיזם הגברי שקובע את שעות הפעילות באוניברסיטה כמו גם מחוצה לה, או להתלבט נואשות בין כתלי הנרקסיזם הזה לבין נקודת מבט אחרת שגם אותה הן מכילות, זו של הילדים שלהן שצריכים אותן.

17
Anonymous
10-Apr-2012, 16:22
כנראה שבאקדמיה יש רק אפשרות לנשים לקבל לגיטימציה להיות עם ילדיהם

Leave a comment: