Prof. Gad Yair's Blog



פסק הדין של מרטין בובר: כישלון למופת
Bookmark and Share

הופיע ב"הארץ", 7.4.2014

ישראל היא "אי-כישלון למופת", טען הפרופסור מרטין בובר ב-1945. שלוש שנים לפני הקמת המדינה הוא הזמין את ראשי ההתיישבות אל האוניברסיטה בירושלים והחמיא להם על אי-הכישלון של האוטופיה הציונית. לבנתיים, הוא אמר להם, הצלחתם. למסקנתו על "אי-הכישלון למופת" הגיע בובר בבוחנו את הפער שבין ההבטחה הציונית לבין מימושה. הציונות הבטיחה לחולל דרך ביניים בין הקומוניזם הסובייטי לבין הקפיטליזם האמריקני. היא הבטיחה ש"רכושנות" לא תהיה מניע עיקרי בחיי החברה וש"האינטרס העצמי" לא יהיה היסוד של שיתוף-הפעולה בין חלקיה. האבות המייסדים של הציונות, אמר, התבוננו אל העולם ומשטריו, וראו את סדרי החברה האירופיים מתמוטטים בשל התמקדותם ביצר הרכושנות. רק הציונות, הוסיף, מצליחה ליצור בימי החורבן הללו בניין-עם ובניין-חברה, וזאת בזכות צניעות ותרומה לכלל. הרכושנותאותו מניע המדיח את האדם מדרך הישר, מפיסטופלס המפתה את פאוסט אלי מדמנת הכסףפגשה בישראל הצעירה מחסום ודרך חדשה לגאולה.

כזכור, בובר לא אמר כי ישראל היא "הצלחה למופת". בדבריו הוא הסתפק בקביעה כי מדובר ב"אי-כישלון למופת". הוא נמנע ממחמאות מכיוון שכבר ב-1945 הוא ראה את יצר הרכושנות חודר אל תוך אושיות החברה הישראלית. עם מעבר הדורות, אמר, הישראלים ומנהיגיהם מתחילים להפגין אינטרס רכושני. ההבטחה לחולל בישראל חברה חדשה ואדם חדש החלה לגלות סימנים שהניסוי הציוני אינו מצליח. הוא עוד לא נכשל, פסק בובר, אבל הוא גם טרם הצליח.

פסק הדין של השופט רוזן בעניינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט היה מביא את בובר לשנות את הניסוח הזהיר והטנטטיבי שלו ביחס לחזון הישראלי. בובר היה פוסק כי כעת כבר מדובר בכישלון למופת. נכון, בובר בחן את הציונות והישגיה מזווית מיוחדת – קרי, מהבטחתה לבלום את יצר הרכושנות. אך שלושה דורות אחרי ומתוך פרספקטיבה זו, נראה כי הניסוי הישראלי נכשל כישלון צורב. לא מדובר בכישלון של הישרדותה הבטחונית של ישראל, גם לא מבחינת מעמדה המדעי או מבחינת הישגיה כחברת הי-טק. הכישלון של ישראל הוא במימוש הבטחתה של הציונות לחולל אדם מוסרי חדש וחברה נקיית כפיים. מפרספקטיבה זו, דומה כי האוטופיה הישראלית כילתה את עצמה. יצר הרכושנות השתלט על המרחב הציבורי בישראל. נבחרי הציבור, שהיו אמורים להגן עליו מפני עורמתו של השטן הרכושני, נלכדו ברשתותיהם של בעלי ממון וליבם הושחת בשל תאוות הממון.

סוציולוגים ומדעני מדינה בוחנים את הישגיה של חברה תוך ניתוח הפער שבין אושיותיה לבין מעשיה. את אמריקה הם שופטים למול חוקתה, את צרפת למול מגילת זכויות האזרח. את ישראל, הציע בובר, יש לשפוט אל מול ההבטחה הטרומית שלה לחולל מהפכה מוסרית בעולם ובחברה. מבחינה זו, מסקנתוגם אם בידי שליח – היא שמנהיגי ישראל הובילו אותה לכישלון מופתי. ישראל מדגימה את הפער בין החזון האוטופי של מייסדי הציונות לבין כוחו של שטן הרכושנות להשחית את מידותיהם של נשיאים, ראשי ממשלה, שרים ומפקדי משטרה וצבא. בובר, לו היה פה, היה בוודאי בוש ומחפש אחר שביל התקווה הישראלי, הנמתח בין מחאת רוטשילד לפרקליטות המדינה, בין צעירי ישראל לשופט רוזן.

1
Anonymous
15-May-2016, 4:32
Dobrý den,obsah měďnatých solí v lutru (namodralé zabarvení) neni z hlediska destilátu katastrofa. Při následující 2D se problém vyřeší (měďnaté soli nedestilují za tak nízkých teplot) poedn:1/uebudkte hnát 2D do časového extrému (strhávání kapaliny rychle proudícími parami)2/stroj řádně vyčistíte. :-)Mnoho zdaru.

Leave a comment: