Prof. Gad Yair's Blog



סיכום תפקיד - חלק ב
Bookmark and Share

לקחים וסיכום: כמה מחשבות לקראת סיכום, כי המטוס רוטט לקראת הגשם הוינאי. (א) חשובה הבנת הנקרא, גם כשיש רק שתי אותיות. שמעון פרס כתב פעם ספר שנקרא "לך עם האנשים". תמיד הבנתי את הכותרת כאילו התכוון פרס למשמעות "לךָ"(Yours are the People). אחרי שלוש שנים בתפקיד הבנתי שהוא בטח התכוון ל"לֵך" (Walk with the People). זה שוב מעיד על ע"ע "מזכירות", כמובן, קרי על מגבלות השכל הרגשי שלי. אבל השתפרתי: עם הזמן למדתי שבמקום להתלהב, ליזום ולנדנד לאנשים ולחשוב שהם "שלי" – עדיפה מדיניות שירותית של "כן, בטח, לכו על זה, אני מאחוריכם". חדר הסמינרים זה תמר אלאור; היא זה גם הסינמטק והפסטיבל; הכנס הסוציולוגי זו מיכל; נורית והסטודנטים בונים תערוכה (חכו ותראו בסוף הקיץ); הסטודנטים ומיכל עושים פיקפוק; שינויים במערכת זה אתם; ואת גיא עוד תראו. לקח לי זמן לעשות קולות של שטיח וללכת איתכם. למדתי לאפשר יוזמות באמצעות המזכירות והתקציב. אז הלקח הראשון הוא – לך עם האנשים, תנצל את היוזמות שלהם, ותעופו ביחד. ותן קצת גז, מאחור, לעודד יזמות. לך איתם ואל תגיד לא.

(ב) אפשר לנהל באקדמיה, אבל בעיקר בתחום ההוראה והארגון. כאמור ברישא, יש סימנים לגידול ברישום לתואר הראשון והשני. זה לא קורה רק כתהליך אקרעי – זה גם מגיב לפעולות שלנו, לניהול שלנו. מחלקה – על כל איי האגוצנטריות שיש בנו ("כולם פה סוציופאטים, אל תתלהב", אמר לי נחמן כשהתחלתי את התואר השני) – ובכן, למרות שחלקנו אנשים מאותגרים חברתית, המחלקה בכל זאת ניתנת לניהול וחשוב לנהל אותה בכיוונים מודרכים. למי שמקבל את ההנהגה יש את הכוח לזה ואת החובה לעשות זאת.

(ג) למרות (ב), אין לך גב למדיניות מקומית: היו כמה יוזמות ופיתוחים בהם נקטתי במחלקה (ע"ע ועדת ניטור והערך הנעלם בשם קולסייט) או שביקשתי לבצע שינויים כאלו או אחרים. על-פי רוב לא עניינתי אף אחד, הרגזתי מסורות של נמנום ארגוני, או שנשואי השינוי קיבלו תמיכה ולא אני. זה לא קשור בפרסונות – הדיקנים נהדרים, גם הרקטור והנשיא. אבל אם מה שביקשתי לא היה בנתיב שלהם, לא קיבלתי מהם גב (לגיטימציה) ולכן גם לא הצלחתי לחולל כמה מהלכים חשובים. למאקרו יש חתיכת השפעה.

(ד) ונגזר מ-(ג) אין דרך לשפר בליבה המוסדית, קרי במחקר ובפרסום, כי למאקרו פה לא אכפת. שיפור איכות אקדמית, בקרה אקדמית, ניטור, וכל מה שקשור לשקיפות ופיריון במחקר ופרסום עמד ללא שיכולתי, כראש המחלקה, להשפיע עליו, בבחינת ההקדש של ה"חופש האקדמי". עבודת הסגל נותרה אטומה וסגורה מפני סיוע מתערב של ראש המחלקה בניסיון לשפר את פיריון הסגל. באנגליה מפטרים על בטלה, פה מוחאים לה כפיים בסתר. בניגוד לטרנד העולמי, יש בנו המתנגדים עקרונית לשקיפות ולעמידה בחזה גאה מול הציבור, ויש גם המבקשים להסתיר ולהתגונן באמצעות נהלים ותקנות (אוטונומיה מוסדית). שלוש שנים אחרי ועם מגוון יוזמות גם ברמה הלאומית, אני עומד נדהם בפני ההנהלה שלי ותוהה איך זה שדווקא במוקדי הליבה האקדמית האקדמיה אינה מאפשרת לראשי המחלקות לגעת. הסטיכיה היא מלמעלה ואם רוצים כיוון אחר באקדמיה אזי צריך מנהיגות אחרת (רמז מדוע זה התפקיד האחרון שלי פה, ככל הנראה). ואגב, אולי אני שוב נדהם מאותה סיבה שיוצרת את ע"ע "מזכירות". שוב העדר אינטיליגנציה רגשית. באסה.

(ה) בניגוד לכל הע"ע-ים למעלה, לתפקוד ברמה של 80% לא דרושה אינטיליגנציה רגשית. זה הציון שמגיע לי, להערכתי, מקץ שלוש השנים וחצי שלי. כך סיימתי בית ספר יסודי, כך גם (בקושי) את התיכון. לפחות אני עיקבי.

 

אז זהו, גלגל נוגע במסלול, ו"אני עף מפה" (ג'יני לאלאדין במשפט הסיום האלמותי בסרט של וולט דיסני). וגם אצלי זה בתרתי... אז גיא – בהצלחה. וחברים, תיכנסו גם לו מתחת לאלונקה.

 

אז יאללה, אני עף מפה.

1
Anonymous
15-May-2016, 5:13
I don't know who you wrote this for but you helped a breohtr out.

2
Anonymous
31-Oct-2011, 22:33
Holy szhinit, this is so cool thank you.

3
Anonymous
29-Oct-2011, 20:37
Slam dunkin like Shaquille O'Neal, if he wrote inofmrative articles.

4
Anonymous
29-Oct-2011, 19:24
You're on top of the game. Thanks for sahirng.

Leave a comment: